<h1>תשובות חכמי צרפת ולותיר סימן פ"ח</h1>
<h2>דף כו.</h2>
וששאלתם [ראובן] קבל על שמעון שיורד וגוזלו מרשות אביו ושמעון טוען אביך נתן לי חצי הנכסים לאחר מותו ואמרו לו ב"ד יש לך שטר ואמר יש לי ולא רצה למסור השטר ביד בית דין ובקש ראובן (לרשות) [לכפות] עליו ברשות ב"ד שיביא השטר ביד ב"ד ועמד והכהו וכשאמרו לו ב"ד להביא השטר בידם (גזמן) [גזמו והראה] לאיש אחד מן הדיינים השטר חתום בקרובים ואמר לי הדין לקבל עדות שבעל פה וכן עשה קבלו והביאו כו' כמה שכת' בשאלה. כך נראה לי שאם שטר זה מתנה הוא באות' (שטען) [ענין] כתב על הנייר או על החרם שדי מכורה לך שדי נתונה לך הרי זה מכורה ונתונה בענין זה כתוב השטר ובגויה בעי מיקנא כיון שעדי השטר קרובים הם ה"ז אינו כלום ואע"פ שיש עדים שיודעים בעדות זו אין עדותן עדות מ"ט האי נותן... מפליגו בדברים היה ולהכי לא אקני אלא בשטר דחתים אקרובים דלא לקני בגויה כלום ואע"ג דאיכא סהדי אחרינ' בעל פה היכי מצי כתבי ליה בשטרא והרי אין שמעון זה קונה כלום אלא כשמוסר לו אביו של ראובן השטר והאות הלכך אם בשטר הקנה לו אבי ראובן כיון שמשעת מסירת השטר לא היה השטר כשר לא קנה שמעון כלום ואם לא הקנה לו בשטר אלא בחליפין דמשעה שקנו העדים מיד אבי ראובן קנה שמעון מה שהקנ' לו ושטרא לזכרון דברים בעלמא ואע"פ שעדים החתומים בשטר קרובים ויש עדים בעל פה כשרים יכול הוא להחתימם מ"ט דסתם קנין לכתיבה הוא עומד והאי שמעון לאו השתא בשעת חתימת הני עדים כשרים קני אלא משעת תפיסת קנין קנה ואילו אתו הני סהדי ומסהדי בב"ד אע"ג דלא חתימי בשטרא מוקמינן להני נכסי בידיה ואי חתים שטרא דחתימי ביה עדים קרובים שפיר עבד דאמר חזקיה [ב"ב קס"ב ע"ב] ואם מלאוהו בקרובים כשר ואי אמרת אם אית' דהני סהדי (לאו) סהדי נינהו בעידנא דאחתים הנהו קרובים איבעי ליה לאחתומי הני כשרים דילמא באפי' כולהו איקנו ליה ובעידנ' דאחתים הני קרובים אימר רחוקים הוו ונתקרבו ואי נמי קרובים הוו מעיקרא משום כבוד חתמינהו ברישא והדר בעי לאחתומי הני רחוקים ובעידנ' דאמר להו ב"ד מסור שטרך ליד ב"ד דילמא משום הכי לא מסריה עד דאחתמינהו לכולהו סהדי והדר אמסריניה לב"ד ומש[ו]ם הכי מחייה לראובן דקם לשמותיה דסבר אי מסרנא שטר' לב"ד דלא אחתמינוה אפסדינהו זכויותי ואע"ג דלא שפיר עביד דמחייה ובר דינא הוא אי מתרמייא עליה שבועה משתבע דלא תנינן ליה גבי אילו נשבעין ונוטלין דתנן [שבועות מ"ד ע"ב] אלו נשבעי' ונוטלי' השכיר והנגזל והנחבל וכשנגדו חשוד על השבועה כיצד אחד שבועת העדות ואחד שבועת הפקדון ואפי' שבועת שוא היה אחד מהם משחק בקוביא ומלוה ברבית ומפריחי יונים וסוחרי שביעית שכנגדו נשבע ונוטל ולא קתנא אחד מכה את חברו שכנגדו נשבע ונוטל ולא דמי לההוא דחטף נסכא מחבריה [ב"ב ל"ג ע"ב] ולא לההוא רעיא [ב"מ ה' ע"א] דהנהי גזלני ממון נינהי. ולא דמי להאי דאמר ר' נחמן [ב"ב מ"ז ע"א] חוץ מגזלן שאע"פ שהביא ראיה אין ראיתו ראיה דהתם הא אמרינן היכי דמי גזלן א"ר יוחנן כגון שהוחזק בגזלנות על אותו שדה. ושכתוב בשאלה הואיל ויש לו שטר מתנה דלא חתימי עליה [אלא קרובים] הוי ליה כשני שטרות לא הוו כשני שטרות דההוא שטר דלא חתימי עליה אלא קרובים כמאן דליתיה דמי ותו הא דאמור רבנן [שם קס"ט ע"א] אין כותבין שני שטרות על שדה אחת שיש בו אחריות ומשום פסידא דלקוחות דלמא טריף והדר טריף אבל שטר לא מפסיל בהני יש כתוב דמי האי לראיה אחריתי לא דמי דהתם [סנהדרין ל"א ע"א] אמר אין לי עדים ואין לי ראיה והאי הרי אמר יש לי ראיה והאי דלא מסריה לדיינא דסבר עד דחתימנ' כולהו סהדי והדרא לבי דינא.
